עברית  |   English

מומלץ החודש


מה במרחב ?

מהם קלפי הטארוט?


אני בטוח שאתם  סקרנים ורוצים להבין מהם קלפי הטארוט. יש לכם ודאי הרבה שאלות...

לשיעור הראשון אני בוחר לספר איך הכול התחיל אצלי ועל המפגש הראשון שלי עם המורה שלי - המפגש שאצלי התחיל את הכול.
אמנם זו החוויה המיוחדת אותה אני עברתי, אולם אני בטוח שתוכלו ללמוד דרך החוויה האישית שלי הרבה על קלפי הטארוט ועל אומנות הקריאה בקלפים.
המפגש הראשון שלי עם קלפי הטארוט היה בצבא. הייתי חייל, ממר"מניק שחייו "מתוכנתים" ומתוכננים בקפידה.
אני לא זוכר שגיליתי עניין מיוחד בתחומי הרוח, אולם כשייצא לי לפגוש את קלפי הטארוט אצל ידידה שלי, שהייתה סוג של "מכשפה", מייד ידעתי שאני רוצה ללמוד את זה.
הידידה שיתפה פעולה ורצתה ללמד אותי, אולם כיוון שאני גבר לא יכולתי "להתקבל" למסדר, המלמד רק נשים, וללמוד קלפים.
כשהתבשר לי שלא אוכל ללמוד אני זוכר שהייתי מאוכזב אבל אמרתי לעצמי, החלטתי, שאני אמצא מורה!
במחשבה לאחור זה נראה מאד תלוש מהמציאות כיוון שלא כמו היום, בזמנו, לפני כ-20 שנה, היה מאד קשה למצוא מורים לקלפים.
לא היה אינטרנט, בדפי זהב לא היה מדור של טארוט, אבל זה לא הפריע לי להחליט שאני אמצא את המורה הזו - ומצאתי!
לאחר מספר שבועות מצאתי אותה, את לורן. נפגשנו בבית מלון בו התארחתי ואני לא יודע מה גרם לי להתחיל בשיחה עם אשה מבוגרת ממני -  אבל עשיתי את זה!
אני זוכר שהתחלתי לדבר על התליון שהיא ענדה ולאחר כמה שניות של "ברבורים" לורן עצרה אותי ושאלה אותי בפשטות: "תגיד לי, מה אתה בעצם מחפש?"
אני לא יודע למה עניתי כפי שעניתי, אבל בספונטאניות עניתי: "אני מחפש מורה לקלפים". "יופי", היא אמרה, "כיוון שאני מחפשת תלמיד לקלפים".

כך הכול התחיל...
במבט לאחור זה נראה כאילו היא חיכתה לי כיוון שכבר במקום היא החלה ללמד אותי.
"אם אתה רוצה ללמוד", היא אמרה, "אז צריך להתחיל מייד!" וכך, מבלי להמתין דקה, כשעודי המום מצירוף המקרים המוזר, ניגשתי לדלפק המלון ולקחתי משם שתי מחברות והתחלנו.

פירושי הקלפים

לא ציפיתי לפגוש מורה לקלפים באותו הערב ובמיוחד לא ציפיתי למפגש ארוך ויסודי שארך כמה שעות טובות.
חשבתי שאני יודע מה אני רוצה וכשלורן שאלה אותי: "מאיפה אתה רוצה להתחיל?" מייד אמרתי: "אני רוצה לדעת את כל הפירושים" וכך היה.
לורן הכתיבה לי את כל הפירושים של הקלפים ואף לימדה אותי קריאה בסיסית. כשההכתבה הארוכה הסתיימה חשבתי שיש ברשותי אוצר גדול והרגשתי בר מזל.
לורן צחקה כשראתה את פני "החתול-שזלל-את-כל-השמנת שלי" ואמרה שאם זה היה תלוי בה לא היינו מתחילים כך, אבל היה צריך לספק את הצורך שלי לקבל משהו ביד ולכן היא עשתה זאת עבורי כמחווה.
"עכשיו", היא אמרה, "כשקיבלת את מבוקשך, בוא ותעשה משהו עבורי. תן לי את המחברות שלך ואני "אפטר" מהם עבורך כיוון שהם לא שוות כלום".
היא התעקשה לעזור לי וטענה שזה לא בטוח להשאיר אותם אצלי.
"הפירושים אינם שווים דבר", אמרה לורן בהחלטיות, "לא רק הפירושים שקיבלת היום - כל הפירושים".
"הפירושים הם העקב-אכילס של הקוראים בקלפים", המשיכה, "כיוון שאנו הופכים להיות תלויים בהם ומתייחסים אליהם כאילו היו תורה מסיני".
הפירושים האמיתיים של הקלפים", אמרה כבסוד, "לא יכולים להיות דבר כתוב. הם לא נמצאים בחוץ אלא בפנים והם אינם פירושים אלא הוויות. הם חלק ממי שאנו. את החלקים האלו, את ההוויות הללו, לא ניתן להכתיב. ניתן רק "להתחבר" אליהם, לגלות אותם בעצמנו וזה כבר עניין רציני, ארוך והוא מהווה את לב ליבם של לימודי הטארוט".
"עכשיו בא ותן לי לעזור לך להיפטר מהמחברות האלו", היא אמרה, ומייד צחקה כשראתה את מבט האימה שבעיני ואת אחיזתי הבלתי מעורערת במחברותיי.
כמובן שהיה זה חוש ההומור שלה. לא הייתה לה כל כוונה לקחת לי את המחברות. המחברות נשארו אצלי וקבענו שאם אני רוצה להתחיל את לימודיי אצלה, אני מוזמן. היא נתנה לי את הכתובת של ביתה בחיפה ואמרה שהיא מחכה לי שם בעוד יומיים בשעה 07:30.
"אם לא תגיע", היא אמרה, "שיהיה לך בהצלחה בהמשך דרכך"

תפקיד חפיסת הקלפים

כך החל השיעור הרשמי הראשון. כעבור יומיים עליתי על הרכבת לחיפה מוקדם בבוקר עם תחושה לא מוגדרת. לא כל כך היה ברור לי למה אני עושה את זה ומדוע זה חייב להיות בשעה 07:30, אבל הרגשתי שאני נכנס למשהו גדול ממני ולא חיפה או שעה מוקדמת יכלו לעצור אותי מלהיות שם.
לורן קיבלה את פניי עם חיוך מסתורי ומייד הרגשתי חוסר שקט. חשבתי להסתובב אחורה, להגיד "סליחה טעות" ולרוץ הביתה, אולם לורן קראה אותי היטב.
"אל תדאג...", היא אמרה עוד לפני שהספקתי להגיב, "זה לא יכאב... וגם לא ייקח הרבה זמן.
השיעור היום יהיה כל כך קצר שאפילו לא תרגיש", אמרה ואני הרגשתי כאילו אני עומד לקבל זריקה מאחות בבית חולים.
"אולם אל תטעה!", שינתה פתאום לורן את טון הדיבור, "למרות שהשיעור יהיה קצר זהו השיעור הכי חשוב שאי פעם תעבור. היום אנו נדבר על תפקידם של הקלפים".
"הקלפים", המשיכה לורן לדבר עוד מבלי שהספקתי אפילו להתיישב, שלא נדבר על לשתות כוס מים (או תה), "הם כלי הנועד לעזור לנו להתפתח רוחנית". היא עשתה הפסקה קלה, כאילו רוצה לתת לי שהות לשבת והמשיכה:
"כל שאר השימושים בהם הנם תוצר לוואי. קלפי הטארוט לא הגיעו לכאן כדי שנקרא את העתיד או את העבר, לא כדי לרכל ולא כדי לבחון את הגלגולים שלנו".
"קלפי הטארוט הינם מפתח להבנת החיים, הם כלי הנועד להתפתחות רוחנית וזהו ייעודם היחידי."
"מאד קל", אמרה כאילו בהאשמה, "להתפתות ולחפש בהם עתיד או לנסות לקבל מהם תשובות בסגנון של "מה יהיה", אולם לא בשביל זה הם כאן ובהמשך, במפגשים הבאים, אתה תגלה בעצמך שמה שהם באמת עושים זה להעיר את מי שאנו, לעורר את האני האמיתי היושב בפנים, וללמד אותנו להכיר את הפוטנציאל שלנו.
וכך פתאום, בנקודה זו הסתיים השיעור. זה היה פתאומי ומפתיע ובשעה 07:40 בערך מצאתי את עצמי לוגם במהירות את שארית כוס המים שלי, לוקח את התיק שלי וממהר לצאת מהבית. 15 דקות לאחר שהגעתי הייתי מחוץ לבית של לורן עם תחושה מוזרה. אני זוכר שאמרתי לעצמי: "מה?! אם כך יראו השיעורים של המורה הזו, אני לא בטוח שאני רוצה להמשיך". היו לי לבטים, וכמעט שלא המשכתי, אולם בסופו של דבר חזרתי לאחר יומיים וכך המשכתי לחזור במשך תקופת חניכות נפלאה שארכה כ-3 שנים בהם למדתי טארוט, חלומות והתפתחות אנרגטית דרך חלום.
עד היום אני מחייך לעצמי כשאני נזכר במה שקרה במפגש הראשון. בעקר משעשעים אותי הפתאומיות בו הוא החל והסתיים, התדהמה בה הייתי שאפשר בהחלט ניתן להגיד שהייתה מהולה בכעס, ואני מגחך לעצמי על שהייתי כה קטנוני ועל כך שבאותו הזמן שקלתי אפילו שלא להמשיך ולהיפגש עם לורן.

אין לי ספק שמכל השיעורים שעברתי - זהו השיעור החשוב מכולם. כיוון שזהו השיעור בו הבנתי מה תפקידם של הקלפים. זה היה אמנם קצר, אבל אין מה להאריך כאן. המסר היה מאד פשוט: הקלפים הם כלי הנועד להתפתחות אישית. בפועל הפגישה הראשונה הייתה סוג של מבחן התאמה ואם לא הייתי ממשיך, אם הייתי מחפש כלי שהוא מיועד רק לקריאה של עתיד, זה היה סימן שאני לא מתאים לגישה זו.

היום כשאני מלמד אני מקדיש זמן לא מבוטל מהשיעור הראשון כדי להסביר את הגישה שלי ומהי מטרת הקלפים ובכל קורס שאני פותח ומספר את סיפור המפגש שלי עם לורן אני מתפתה להגיד כך באמצע השיעור: "טוב חברה, סיימנו להיום", נתראה בשבוע הבא...
אבל בכל קורס אני מוותר לעצמי ואומר לעצמי:" טוב...זו הגיע מבאר שבע, זה הגיע מחיפה... אני לא יכול לעשות להם את זה..." ובכל קורס אני עדיין מוותר להם ולעצמי.

הכותב:

 

© מנדלבוים שגיא. עוסק בהומיאופתיה קלאסית, מנהל פורום טארוט בוואלה! בעל ניסיון של  14 שנים בלימוד והוראה של קורסים וסדנאות בנושא טארוט וחלומות אותם הוא מלמד בתל-אביב ובמרכזים שונים ברחבי הארץ.

מגוון הקלפים באירית